זה מתחיל בצעד הראשון מהמיטה: דקירה חדה בעקב, כאילו דורכים על מסמר. אחרי כמה דקות של הליכה זה נרגע, ולמחרת בבוקר חוזר שוב.
הולכים לצילום, ושם הוא מופיע: "קוץ" גרמי קטן בעקב. האבחנה נשמעת ברורה - דורבן. אבל האמת מורכבת יותר.
הדורבן הוא לא תמיד האשם
דורבן הוא גידול גרמי קטן שמתפתח בעקב, במקום שבו נאחזת רקמה חזקה בשם הפסיה הפלנטרית. רבים מגלים דורבן בצילום בלי שאי פעם כאב להם, ויש מי שסובלים מכאב עז בלי דורבן כלל.
במילים אחרות, הדורבן הוא בדרך כלל לא הגורם לכאב. הוא עדות לכך שהאזור סופג עומס כבר תקופה ארוכה.
אז מה באמת כואב?
הפסיה הפלנטרית נמתחת לאורך כף הרגל, מהעקב ועד בסיס האצבעות. היא תומכת בקשת, בולמת זעזועים בכל צעד ומסייעת בדחיפה קדימה. למרות השם המוכר "דלקת בפסיה", ברוב המקרים מדובר בעומס יתר מתמשך על הרקמה ובשינויים שמתפתחים בה, יותר מאשר בדלקת קלאסית.
למה זה כואב דווקא בבוקר?
במהלך השינה כף הרגל נחה במצב מקוצר. בצעדים הראשונים הרקמה נדרשת להימתח בבת אחת תחת משקל הגוף - ומשם מגיע הכאב החד, שלרוב מתמתן אחרי כמה דקות של הליכה. אותה תחושה יכולה לחזור גם אחרי ישיבה ארוכה.
מה מעמיס על הפסיה?
- עלייה פתאומית בהליכה, בריצה או בעמידה ממושכת
- נעליים שטוחות ושחוקות, או הליכה יחפה על משטחים קשים
- שריר תאומים קשוח שמגביל את תנועת הקרסול
- קריסת קשת כף הרגל, או קשת גבוהה ונוקשה
- עלייה במשקל הגוף
לטפל בסיבה, לא בצילום
אם מתמקדים רק במה שרואים בצילום, מפספסים את השאלה החשובה: למה כף הרגל סופגת עומס כזה? הקלה מקומית חשובה, אבל שיקום אמיתי בודק את כל השרשרת: גמישות הקרסול והשוק, כוח השרירים הקטנים של כף הרגל, יציבות הברך והירך ואופן ההליכה.
כשכף הרגל מקבלת שוב תמיכה מהגוף שמעליה, הפסיה יכולה לחזור לתפקידה הטבעי - לשאת אותנו צעד אחר צעד, בלי לכאוב.
